יום חמישי, 16 באוקטובר 2008

SE תרפיית החויה הסומאטית. מירב טל דר', יהודית שפנגלט


שיטת ה- ®Somatic experiencing לטיפול ומניעת טראומה ויישומה עם ילדים

מירב טל , דר' ,מטפלת בתנועה ופסיכותרפיסטית, מדריכה
יהודית שפנגלט, MSW, עו"ס קלינית ומטפלת משפחתית, מדריכה

אנו מתמודדים, מבוגרים כילדים, עם מצבים חזרים ונשנים של מצבי לחץ, משבר וטראומה. במיוחד בתקופה זו בארץ – חשוב שנעמוד בפני האתגר להרחיב את יכולות ההתמודדות שלנו כדי להכיל את הפחד, הכאב והאובדן שאנו חווים אך לגופנו יכולות ומנגנונים טבעיים אינסטינקטיביים העשויים לעזור לנו לשרוד ולחזור לאיזון וכמו כן לפתח את החוסן שלנו.

הרציונאל מאחורי שיטת ה- SE
(SE (Somatic Experiencing - "החוויה הסומאטית" היא שיטת טיפול טבעית של פסיכותרפיה ממוקדת גוף שפותחה ע"י ד"ר פיטר לווין, והוצגה בארץ לפני 6 שנים. השיטה מטפלת בתוצאותיה של טראומה, באופן השומר על המטופל מחוויה טראומטית חוזרת בעת הטיפול וכמו כן מאפשרת שמירה על המטפל מפני טראומטיזציה משנית. הדינאמיקה של הטראומה והתגובה האנושית אליה, הכוללות תגובות כמו עוררות יתר, דיסוציאציה וקפיאה, מתבססות על התנהגויות הישרדות
של טורף – נטרף בטבע.
שיטת ה- SE מתייחסת לטראומה כתהליך שנקטע באמצע, כשאנרגיה מגויסת ואינה יכולה להשתחרר. היא רואה את הסימפטומים של הטראומה כתוצאה של תגובה ביולוגית לאיום, שלא הושלמה.

ד"ר לוין בדק מדוע בעלי חיים בטבע, אינם מפתחים סימפטומים פוסט-טראומטיים. התברר כי מערכת העצבים שלהם, מאפשרת מעבר חלק ממצב של היערכות לקראת סכנה, דרך הפעלת אינסטינקט ההישרדות בתגובה לאיום, ע"י בריחה או מאבק Fight/Flight- ואח"כ חזרה למצב של רגיעה. במידה ופעולות ההגנה על החיים לא היו יעילות מספיק, נכנס אוטומטית המנגנון השלישי: קפיאה Freeze.
משחלפה הסכנה, החזרה לרגיעה של מערכת העצבים מתרחשת על-ידי שחרור האנרגיה האצורה במערכת העצבים והשרירים, תוך השלמת התהליך שנקטע.
אצלנו בני האדם, המעברים אינם כה חלקים.
כשנשקפת לנו סכנה, מופעל אינסטינקט ההישרדות והמערכת בוחרת באופן אוטומטי ואינסטינקטיבי באחת משלוש אפשרויות- בריחה, מאבק או קפיאה.
בזמן ההיערכות לסכנה, מופעלת המערכת העצבים הסימפטתית, המערכת נטענת באנרגיה שאמורה להיות מתועלת לפעולות ההגנה המתאימות. כאשר הבריחה או המאבק אינם מתאפשרים, נשארת אנרגיה זו לכודה בגוף. אצל בני האדם נבלמת פעולתם של מנגנוני ההישרדות, ,ואינה מאפשרת למערכת הפרה-סימפטתית להיכנס לפעולה.
מחשבות שונות, הפחד מאיבוד השליטה המתרחש בעת השחרור וערכים תרבותיים, כולם תורמים לעצירת תהליך שחרור האנרגיה.
התוצאה היא הצטברות של אנרגיה רבה, שאינה משתחררת, בתוך המערכת –"מערבולת הטראומה".

אנרגיה זו קשורה בהתפתחות סימפטומים, סינדרומים ואף יצירת מבני אישיות מסוימים ולעיתים בהחלט גם
להיווצרות תסמונת פוסט-טראומטית.
הכלים הטיפוליים של ה-SE ניתנים לשימוש כמענה טיפולי אך גם ככלים למניעה ו"תחזוקה".

הטיפול ב- SE הלכה למעשה
הטיפול נעשה על-ידי קשב והתמקדות במתרחש בגוף, דרך תחושות הגוף והתמקדות ב"תחושה המורגשת" (Felt Sense) אותה מצא יוג'ין גנדלין (בספרו "התמקדות"). זו היכולת הטבעית להקשיב פנימה לתחושות שהן על הגבול בין הגופני לרגשי והיא המאפשרת שינוי.
העבודה נעשית באיטיות , בקול שקט ומרגיע, ומכוונת ליצירת "מערבולת החלמה".
הנחייה לקרקוע, מודעות לגבולות, ושליטה במרחב, תוך התמקדות ב"תחושה המורגשת".
הזמנה לחיפוש ומציאת משאבים תוך ביסוסם בתחושות גוף יותר נעימות, בטוחות או יציבות.
עם ההקשבה לתחושות, עשויות להופיע גם התחושות הלא-נעימות שהצטברו בעקבות הטראומה מהפעלת היתר של מערכת העצבים (כמו- התכווצויות, מתח, כאבים, אי-נוחות, אי-שקט, חנק). לפיכך, הטיפול משתמש בכמה טכניקות המסייעות לשחרור ועיבוד. העיקריות שבהן:
הזמנה להרחבת שימוש במשאבים חיוביים.
הפניית מודעות ותשומת לב ללא התערבות, למקום מכווץ או כואב אף היא עשויה להביא לשחרור ספונטאני של אותו כאב, או אנרגיה תקועה.
שימוש בעיקרון ה"מטוטלת" ע"י מעבר הדרגתי של תשומת הלב בין "מערבולת הטראומה" לבין "מערבולת ההחלמה". הליך זה, ה"מטוטלת", גם הוא מאפשר שחרור של האנרגיה האצורה.
שחרור האנרגיה, הוא השלמת התהליך הטבעי ויכול לבוא לידי ביטוי ב: רעד, בכי, זרימות, נשימה עמוקה, פיהוק, צחוק ועוד.
קבלת השחרור של אנרגיה אצורה זו כטבעי וחשוב, מאפשרים - הקלה, רגיעה, העצמה, וחזרה לאיזון טוב יותר של מערכת העצבים - למצב של חוסן גמיש יותר (RESILIENCY).

טיפול בטראומה בילדים בעזרת ה- SE
בשעה שאירוע יכול להיות מפחיד או טראומתי לילד אחד, על אחר הוא לא ישפיע לרעה והוא עשוי להמשיך לתפקד מבלי להרגיש לחץ, או תגובה קיצונית אחרת. היכולת שלנו לא להגיב תגובה טראומתית תלויה בחוסן שלנו לכן ילדים, פעוטות ותינוקות הם אוכלוסיית הסיכון הגבוהה ביותר. חשוב שהורים, מורים ומטפלים ידאגו לעצמם וירגישו בטוח. אז, ורק אז כשהם חשים את עצמם ואת "המיכל" שלהם באופן בטוח, הם יכולים לטפל בילדים בצורה שתאפשר להם להתמודד עם המצב המאיים. סימנים רבים יכולים להעיד על כך שילד נמצא במצב של טראומה, כגון:
כל התנהגות מוזרה לאחר אירוע מפחיד יכולה להיות סימן (לדוגמה- התנהגות קומפולסיבית שחוזרת על עצמה). כמו כן התנהגות המביעה רצון לשליטה, התפרצויות זעם, התעוררות בבהלה, סיוטי לילה, קושי להתרכז, שכחה, פחד, צורך בהיצמדות, כאבי בטן ועוד. כולם או חלקם יכולים להיות סימנים.

התייחסות הולמת לילד שעלול להגיב תגובה טראומטית לאירוע- מניעה (מפני התפתחות תגובה כזו) וטיפול.
נסו לדבר עם הילד על האירוע. בקשו שישוחח עליו או יצייר אותו. אם הוא משחק בצורה אובססיבית - שחקו אתו.
עזרו לילד להתמקד בתחושותיו על ידי שאלת שאלות כמו "איך אתה מרגיש בגופך?" השתמשו במילים שלו בצורת שאלה ואפשרו מספיק זמן לפני שמתחילים לדבר. אם תתחיל תגובה פיזית כלשהיא- עודדו אותה. ברובד הזה של החוויה אין צורך בחשיבה רק בתחושות! ואז שינויים יתרחשו בקצב איטי יותר.
נסו לדבר בקול רגוע, עדין ואיטי. מקדו את תשומת הלב לתחושות גופניות באופן עדין ביותר.
אפשרו סביבה נעימה ובטוחה.
חפשו סימן של שחרור. זה סימן להתקדמות.
בדקו אם הילד מרוגש מידי. אם כן, נסו להסיח את דעתו על יד דיבור על צעצוע או משהו בחדר או על ידי איזו פעילות שהוא אוהב. אז הובילו את תשומת הלב למה מתרחש בגוף. אפשר להמשיך במועד אחר.
חפשו סימני עייפות. אל תלחצו, תנו לו לנוח, אולי אחר כך יהיה אפשר להמשיך ואם לא, אל דאגה, חכו ליום אחר.
איך "לפתור" תגובה טראומתית אצל ילדים

הדבר הראשון כדי לעזור לילד הוא לצאת מהעולם של חשיבה ורגש ולעבור להתמקדות ב"איך הגוף מגיב". כשהילד שם לב לשינויים ותגובות המתרחשות בגוף, הוא עוזר לשחרור של האנרגיה ולסיום תגובות שהיו חסומות. חשוב לא לנסות לפרש! שינויים עשויים להיות יעילים ביותר כשרק מבחינים מה קורה בגוף. נסו למצוא תגובות גופניות המשתחררות מגוף הילד, כמו - רעידה קלה או חזקה, ללא שליטה, או בכי. ההבעה הפיזית של מצוקה תופיע ותמשיך עד שתפסיק לבד, או לפחות עד שהוא מתחיל להיות יותר רגוע. הגידו לילד שהבכי ו/או רעד הן תגובות בריאות ונורמאליות. "יופי, תאפשר לכל הדברים המפחידים לרעוד ולצאת ממך." המפתח הוא- לא להסיח את דעתו, לא לשנות את התנוחה שלו, לא להחזיק אותו חזק מידי ולא לשבת רחוק מידי . אחרי שהוא נרגע עודד את הילד לספר על החוויה שלו. גם אתם יכולים לספר לו על חוויות שלכם, או של מישהו אחר שהייתה לו חוויה דומה.
אצל תינוקות אחת הדרכים להתחיל להניע את האנרגיה, היא להחזיק את התינוק ולנענע אותו באופן איטי ומרגיע ולראות מה עוד יתרחש.

אצל פעוטות חשוב לשמור על גבולות ושמירת סביבה כמו שהייתה לפני האירוע. אם הילד ינסה לפרוץ את הגבולות, זה יאפשר להוריו הזדמנות להראות לו שהגבולות שהיו לפני האירוע עדיין נמצאים, ואם קשה לו הוא יכול לבכות ולאפשר שחרור ואז באופן טבעי לעזור לו להירגע לאט. גם אם התהליך של שחרור האנרגיה לא הסתיים, לילדים יש יכולת טבעית לסיים את תהליך השחרור והתפקיד של הורים, מורים ואנשי טיפול הוא לאפשר הזדמנויות שבהם השחרור הזה עשוי להתרחש.
כך נעזור להם להשתמש במנגנונים הטבעיים שלהם כדי לשרוד מצבים טראומטיים, לחזור אחריהם לאיזון ולהמשיך את חייהם.

www.traumahealing.com ( Foundation for Human Enrichment) – Dr. Peter Levine
פטר לווין (1999) "להעיר את הנמר " הוד השרון : הוצאת אסטרולוג

מירב טל - חיפה merav-ad@zahav.net.il ,
ויהודית שפנגלט - באר-שבע spaunlet@zahav.net.il (מתוך אתר יחסים )http://www.yachasim.com/Index.asp?ArticleID=95&CategoryID=83&Page=1
ג'ודיתה בן דוד- זכרון, ת"א, כליל- juditta@the-art-of-breath.org

אין תגובות: